054-2212271 / 054-4703840

המלצות וכתבות תיאטרון

סדנת כתיבה יוצרת – ספריה רמת הגולן

לכל המעוניין,

ברצוני להמליץ המלצה חמה לרונית אוחנה מנחה סדנאות לכתיבה יוצרת בספריית בני יהודה, כשותפה לסדנת הכתיבה ומנהלת ספרייה. רונית מעבירה את הסדנה כבר 4 שנים. הסדנה מעוררת לכתיבה. הטקסטים וההנחיות של רונית גורמים להשראה ורצון לכתוב. העניין בסדנה הוא כל כך רב שאין מי שלא מכין "שעורי בית" ומביא מיצירותיו למפגשים. הטכניקות שרונית משתמשת, מאוד מגוונות ויוצרות ענין. מעוררת להשראה וכתיבה. 
רונית מהירת מחשבה וקשובה ומיד שהטקסט הושמע יש לה הערות בונות. דברי שבח ובעדינות, גם מה כדאי לפתח ומה מיותר בטקסט. בזכות ההערות וההארות כותבי הסדנה מתקדמים מאוד בכתיבתם. רונית מאוד אחראית בהתנהלות שלה. אין ביטולים פרט לבקשתם של הכותבים, ואירועים חריגים שלא מאפשרים את קיום הסדנה. רונית מקפידה להגיע בזמן ערוכה ומוכנה לכול מפגש.
כל מי שמשתתף בסדנה של רונית זוכה לערך מוסף בכתיבה. ממליצה על רונית בחום כמנחה סדנאות לכתיבה.

בברכה
דבורה מוי
מנהלת ספריה
054-4616636

להמשך קריאה

כתבה ב”שישי בגולן” – ערב מונולוגים

ערב של מונולוגים העלתה קבוצת התיאטרון של דרום הגולן, בהנחייתה של הבמאית רונית אוחנה. בזה אחר זה, עלו חברי הקבוצה והקהל נהנה מאוד.

ערב מהנה במיוחד עבר על קהל הצופים, שהגיע לערב מונולוגים של קבוצת התיאטרון בדרום הגולן.

רונית אוחנה היא בימאית "תיאטרון פאוזה", ועובדת זו השנה השנייה עם שתי קבוצות, במתנ"ס ובסטודיו בכפר חרוב.

נורית פונדק, מנהלת שלוחת בני יהודה: "ערב המונולוגים-'דברים שרציתי לומר' הוא נקודת שיא של אמצע השנה, אליה אנו שואפים ולקראתה עובדים חברי הקבוצה במסגרת שיעורי התיאטרון, בהנחייתה של רונית.

"אחרי מפגשים והתנסויות רבים, מקבלים חברי הקבוצה מגוון טקסטים לבחירה. מרגע שהחליט כל אחד מה 'מדבר' אליו, הוא עובד על הדמות הנושאת בפיה את המונולוג, בורא אותה, מפענח אותה ולובש אותה על עצמו. כל התהליך מכוון בתבונה רבה על ידי הבימאית ומתורגל דרך אימפרוביזציה, ושיטות עבודה שונות.

"לקהל הצופים זומנה חוויה תרבותית מעניינת: השחקנים על משחקם האותנטי, הטקסטים, הדמויות, התלבושות המדויקות וקטעי המוזיקה המיוחדים יוצרים חוויה שלמה ומחממת לב.

"ניכר כי חברי הקבוצה מחוברים זה לזה בקשר מיוחד, חם, תומך ומפרגן. ואכן, כמי שחברה בקבוצת תיאטרון מקבילה, אני יכולה להעיד שידה המכוונת של רונית היא המובילה לקשר המיוחד בין חברי הקבוצה ולתוצרים המעניינים.

"רונית היא קודם כל אדם מאוד אינטליגנטי, מעמיק ורציני. בשיעורי התיאטרון, אותם היא מעבירה מידי שבוע, באה לידי ביטוי מקצועיות מלוטשת, הבנה מעמיקה וידע רב, במקביל ליצירתיות. רונית מובילה את השחקנים ביד אמונה ובתרגילי תיאטרון חווייתיים לביטוי רגשות, גילוי דמויות ומשחקי תפקידים.

התוצאה עבור המשתתפים, כך יעידו רובם, היא החלק הפחות מודגש בעבודה. החשוב והמעניין הוא תהליך העבודה. תהליך בו אתה מוצא עצמך מתנסה לעיתים לבד, לעיתים עם בן/בת זוג או בקבוצה קטנה, עם ובלי מילים, עם ובלי חפץ, עם ובלי טקסט, אבל תמיד עם קבוצה תומכת ומשוב נקי ומקצועי.

"חברי שתי הקבוצות הם מקבץ מעניין ורב-גוני של אנשים. צעירים, מבוגרים, מקצועיים, חובבים, סגורים, פתוחים, רציניים ומצחיקנים. לכולם מקום בקבוצה כזו.

"ערב כזה שב ומדגיש לכולנו שגם פה ברמה יש תרבות על רמה! יישר כוח לרונית, יגאל וצוות השחקנים".

דניאלה שאול

להמשך קריאה

טור בקול העם

על ההצגה ירח מלא בחודש מרס

עידית בן אוליאל. 35, תל אביב

"לא הכרתי את השירה של ייטס קודם. החוויה עצמה הייתה מהנה וייחודית. החלק השני, שהיה ברור יותר מבחינת הרצף הסיפורי, היה מהנה הרבה יותר. הכי הפריע לי המבטא המוזר שבו דיברו השחקנים. זה לא תרם לאותנטיות".

אייל שי. 26, תל אביב

"הטקסט אינטליגנטי אבל העיוות המוגזם של השפה העברית (מבטא מוזר של השחקנים) לא מתאים ומסיח את הדעת מהתוכן".

לילך ורד. 30, תל אביב

"החלק הראשון של ההצגה היה קצת גרוטסקי, קשה לצפייה וגרם לי מבוכה. החלק של הקראת השירה היה הרבה יותר טוב: הדמויות קלילות יותר ופחות אקסטרווגנטיות".

נועם מאירי. 45, תל אביב

"אני מכיר את השירה של ייטס והמחזה הזה קשה לפיצוח. יש פה אתגר גדול כי לא פשוט לשחק שירה. בחלק השני היה משהו מקסים וזורם".

שירלי מור. 31, תל אביב

"לדעתי המשחק היה טוב ואמין, השפה הייתה יחסית ברורה, אני מאוד מתחברת לז'אנר הזה".

ערן גינצבורג. 35, תל אביב

"היעדר ההגברה והישיבה הקרובה מסביב לבמה הם אידיאלים להקראת שירה. אשמח אם יהיו יותר ערבים כאלה ויותר אנשים יתנסו בכך. זה הרבה יותר עוצמתי מקריאה אישית של ספר שירה".

להמשך קריאה

כתבה ב”שישי בגולן” – ההצגה “מעשיות ומעשים”

על ההצגה "מעשיות ומעשים"

הצגה הבנויה משלושה סיפורים קצרים של ש"י עגנון הועלתה לאחרונה בכפר חרוב. רונית ויגאל אוחנה, מההרחבה בכפר חרוב, הם הבימאית והשחקן. השחקן הנוסף הוא דן סודרי.

להתרגשות רבה, גרמה לאחרונה הצגתם של רונית ויגאל אוחנה, "מעשיות ומעשים", עד הועלתה במועדון כפר חרוב, בפני כמאתיים צופים. חברי כפר חרוב ותושבי אבנ"י אית"ן וחיספין, דתיים וחילוניים יחד, בני כל הגילאים, תלמידי בתי הספר ומבוגרים באחד, נהנו בקהל.

רונית ויגאל אוחנה, בני 37, המתגוררים בהרחבה של כפר חרוב עם בתם הפעוטה-אריאל, עוסקים בתיאטרון שנים רבות, והגיעו לגולן ממרכז הארץ, לפני מעט פחות משנה. השניים, היא בימאית והוא שחקן תיאטרון, יצרו קשר עם תיאטרון "מרא"ה" בקריית שמונה ונפגשו עם מנהלו האמנותי, רועי רשקס. האחרון התלהב מהעובדה שעסקו בעבר רבות בעיבודים של ש"י עגנון, יגאל כשחקן ורונית כבימאית.

רשקס חיפש לאחרונה חומרים להפקות חדשות עבור התיאטרון, להצגות שמתאימות לקהל של בתי ספר ומוסדות חינוך, עם דגש על קהל הדתי, בשל העובדה שבצפון יש נוער דתי רב ויש עבורם פחות היצע בשוק ההצגות.

רונית: " החיבור של עגנון נראה לו פוטנציאלי. כך בחרנו שלושה סיפורים מקסימים : 'הפרוטה', 'מעשה העז' ו'מאויב לאוהב', שלושה סיפורים קצרצרים של עגנון, שצרפנו זה לזה, מתוך מחשבה שיש קו מקשר בין שלושתם, והוא המסלול שעבר העם היהודי מגולה לגאולה. זהו קו שמקביל למסלול הביוגרפי של עגנון, שהיה ציוני פעיל. הקו מתחבר להשקפת העולם שלי ושל יגאל. אנחנו מאמינים ב'לקום ולעשות מעשה', בכוחו של המעשה בפועל.

"בהצגה יש שני שחקנים, יגאל ודן סודרי. במטרה לאייש את תפקידו של השחקן לצדו של יגאל, שיוכל לענות על דרישות התפקיד, נסענו לחיספין, לבקר חבר'ה שלומדים אצל הרב אגוזי, והגיעו עם נשים ומשפחות בעקבות הרב. חברי הקבוצה לומדים עם הרב אגוזי יומיים בשבוע וחלקם לומד יום נוסף במכללת תל חי. כך הכרנו את דן, שיש לו מעט רקע במשחק. מדובר בבחור דתי, שעשה עימנו את החזרות במועדון כפר חרוב, מקום עם הרבה השראה, על המצוק עם הנוף המדהים.

"עבדנו ימים ארוכים, המפגש שלנו אתו היה באמת מפגש בין דתיים וחילוניים, הרי אנחנו חילוניים גמורים, והייתה עבודה הדדית מפרה. הוא הביא את הידע מהבית הדתי מהמסורת, את הדברים הקטנים. בזכות דן, הכנסנו זמירות, אותן שרים בבית הכנסת, שאינן בסיפור המקורי. הוא הכניס להצגה רבדים עמוקים של דתיות, זה היה מאוד מלמד עבורנו".

פתוחים להצעות

רונית: " בתמורה לשימוש במועדון לחזרותינו, נתן התיאטרון לכפר חרוב הצגה שהעלינו בחדר האוכל של היישוב. לערב זה, הזמנו את תושבי כפר חרוב, חיספין ואבנ"י אית"ן וזה גם עבר מפה לאוזן. ואכן הגיעו קבוצות גדולות מאוד מחיספין ואבנ"י אית"ן, בכלל זה גם הרב אגוזי עצמו.

"למרבה המזל, המופע נערך בחדר האוכל, הקהל פשוט גדש את המקום. זו הייתה הפתעה נהדרת, תענוג, עם אנרגיה מדהימה מהקהל. הקהל היה כל כך מעורב, כל כך מיוחד. אנשים מכל הגילאים, קטנים ובני נוער, צעירים ומבוגרים.

"ההצגה ארכה חמישים דקות ובדיעבד הצטערנו שלא נשארנו לערוך שיח עם הקהל. אם נערוך מפגש נוסף כזה נמשיך אותו בדיון, כפי שאנחנו עושים בהצגות שיצרנו עד כה. לאנשים לקח זמן רב לעזוב. הם נשארו במקום, ניגשו אלינו ואל דן ושוחחו אתנו זמן רב.

"למחרת ההצגה כאן, הייתה פרמיירה חגיגית בתיאטרון 'מרא"ה' בקריית שמונה וכרגע אנחנו מחכים שההצגה תתחיל להימכר, לבתי ספר, לקהלים שוחרי ספרות ועגנון, זה כבר לא כל כך תלוי בנו".

כמה זמן נמשכה העבודה על ההצגה?

"כחודש וחצי חזרות, אך לפניהן עורכים עיבודים, בחירות אומנותיות, עבדנו מאוד אינטנסיבי, כדי להספיק להעמיד את ההצגה עד תחילת ינואר, כך שתשווק כבר השנה".

הרחקתם לעבור לגולן, אפשר לחיות כאן ממקצוע כזה?

"אנחנו עושים דברים נוספים, כמו מופעי סיום, למשל. כשהגענו, עשינו את בר המצווה של ילדי כפר חרוב, מופע מאוד מוצלח, לפי דברי החברים.

יגאל: "עניין הפרנסה באמת מורכב. אני שחקן ויש הצגות שאני ממשיך לעשות במרכז. אני גם עוסק בווידאו ובהקלטות וזה נגדע, כי הקליינטורה במרכז לא עקבה אחריי לגולן, חוץ מדברים מסוימים שאינם דורשים הגהה לכאן לגולן, כמו השלב הסופי של המיקסים אותו אני עושה כאן, ושולח דר האינטרנט. הענף המרכזי שלנו הוא הפקת מופעים גדולים, יישובים, ימי עצמאות, חגי יובל. אנחנו נותנים מענה שלם שכולל הקלטות, וידאו, כתיבה, העמדה, בימוי, לוקחים הכל עלינו.

"אנחנו מחפשים את דרכנו כאן. כרגע אני מפיק, ביחד עם בחור נוסף מהיישוב, סרט תדמית-תכלית, עבור כפר הנופש בכפר חרוב, שמייעדים אותו להקרנה בפני קבוצות תיירים, שרוצות רקע על האזור. אנחנו מקווים שאט אט נצבור כאן אנשים שמכירים אותנו וירצו לעבוד אתנו".

דניאלה שאול

להמשך קריאה

כתבה מתוך המקומון “אנשים”

על ההצגה פרפר בתוך אגרוף

ובתפקיד הפרשן: כלב

המחזה "פרפר בתוך אגרוף" נפתח דווקא במונולוג של כלב. הכלב הזה, שמגולם בכישרון ובחן רב על ידי ירדן בר-כוכבא, מלווה את ההצגה בניתוחים פשוטים אבל חכמים בתפקיד של צופה מן הצד, שמבטו ומצפונו שופכים אור נוסף על המתרחש.

במקרה הזה, מדובר בטרגדיה של משפחה, שכלפי חוץ נראית מושלמת ומוצלחת, אבל מבפנים היא מתפוררת ומתפרקת. האב, שמואל (ישראל פוליאקוב), היה בטוח בעצמו ובדרך שבה חינך את אילן, בנו היחיד. הכלב, שהיה שייך לאילן, הראשון שמעז להתריס בפני האב שלמעשה הוא גידל את בנו "כמו פרפר בתוך אגרוף"- בנוקשות, בלי לתת לו הזדמנות לבטא את עצמו ואת רצונותיו. וכך קרה שהבן, שנחשב לגאוות המשפחה, החליט לשים קץ לחייו בגיל 28, רגע לפני סיום הדוקטורט שלו. הוא עושה את זה במהלך שירות המילואים שלו, בירייה בודדת ברקתו. האב מסרב להשלים עם האסון ונאבק בדרכים לא כשרות כדי לשנות את הכתוב על מצבת בנו. הוא רוצה שהעולם יידע שבנו מת בנסיבות הרואיות, "במילוי תפקידו", ולא סתם "במהלך שירותו", כפי שאמור היה להיכתב. במקביל למאבק הזה, עולמו של האב ממשיך להתמוטט. התא המשפחתי שמקיף אותו מתפורר סופית לאחר שסודה הגדול של אשתו רעיה (גאולה נוני) נחשף על ידי אלפרין (ארין מוסקונה), אל"מ מזדקן מחיל התותחנים, חברו הטוב של האב. המחזה מתחיל, אומנם, בצורה סוחפת, מפתיעה ומסקרנת, אבל בהמשך, אחרי שכבר מתרגלים לגימיק של הכלב, הוא לא מצליח להתרומם מעבר לסיפור טרגי שגרתי על אב שתלטן, שבחשיבותו העצמית המנופחת לא שם לב לרגשות העזים שרוחשים אצל בנו מתחת לפני השטח. סוף הסיפור אינו ברור ואין ספק שהמחזאי היה יכול להתאמץ לסיים את ההצגה הצורה נוקבת ומדויקת יותר. למרות ההסתייגויות, המחזה ראוי לצפייה בעיקר בזכות השחקנים. מיכאל מוריס-רייך, מחזאי מתחיל, הצליח לכנס על במה אחת צוות מוביל: פוליאקוב, גאולה נוני, אריה מוסקונה, ירדן בר-כוכבא ויגאל אוחנה, שכולם מפגינים משחק משובח ואמין. מפתיע במיוחד פולי, שמוכיח לנו שהוא יודע להיות לא רק "גשש", אלא גם שחקן טרגי מצוין.

"פרפר בתוך אגרוף". כתב: מיכאל מוריס-רייך, עיצוב ובימוי: הלל נאמן, תיאטרון צוותא תל אביב.

להמשך קריאה

מקומון 98

על ההצגה אלי כהן

כ-600 תלמידים השתתפו השבוע בטקס לזכרו של אלי כהן ז"ל, המרגל הישראלי שהוצא להורג בסוריה ב-1965. בטקס, שנערך בהיכל התרבות בבת-ים, צפו התלמידים בהצגה על חייו של אלי כהן, שביים חבר העמותה להעלאת עצמותיו של אלי כהן, גדי צדקה. בטקס נכח אחיו של אלי כהן, אברהם. ביום שני בערב, 33 שנה בדיוק מיום תלייתו של כהן בדמשק (18.5.65), הועלתה ההצגה גם בטקס האזכרה הרשמי שנערך בקריית שמונה, בנוכחות אשתו של אלי כהן, נאדיה. 

בתמונה מההצגה: יגאל אוחנה בתפקיד אלי כהן, ושוש קצטנברג בתפקיד נאדיה כהן.

להמשך קריאה

מקומון חולון בת-ים

על ההצגה אלי כהן

"תיאטרון הפקות" של משפחת צדקה מחולון מעלה על הבמה את סיפור חייו של המרגל הבת-ימי המיתולוגי, אלי כהן. גלי צדקה, המחזאי והבמאי, מספר כי העלאת ההצגה היא הגשמת חלום ילדות עבורו. נדיה כהן, האלמנה, נכחה בבכורת ההצגה, שתועלה בבתי ספר ברחבי הארץ, והתקשתה לעצור את הדמעות.

להמשך קריאה

כתבה בעיתון “חדשות”

יגאל ורונית אוחנה, תושבים חדשים בכפר חרוב, העתיקו את פעילותם בתחום התיאטרון ממרכז הרץ לצפון, וכבר הפיקו הצגה בשיתוף עם תיאטרון "מראה" בקריית שמונה.

"תיאטרון מראה" בקריית שמונה העלה לא מזמן הצגה חדשה בשם "מעשיות ומעשים", המבוססת על שלושה סיפורים קצרים מאת ש"י עגנון, אשר עובדו לבמה ע"י יגאל ורונית אוחנה, תושבים חדשים בכפר חרוב בדרום הגולן. רונית ביימה את ההצגה ויגאל משחק בה עם שחקן נוסף. שיתוך פעולה זה היווה פתיחה מוצלחת עבור בני הזוג אוחנה, שעזבו קריירה מצליחה במרכז הארץ לטובת הצפון, ומעוניינים לפתח באזור פעילות בכמה אפיקים הקשורים לתיאטרון ולהפקה הבימתית. "לקחנו פה הימור" , אומר יגאל, "במשך שנים בנינו את עצמנו מבחינה מקצועית, ובמרכז הארץ כבר היה לנו שם ולקוחות שהכירו אותנו. פה נצטרך להתחיל הכל מחדש. באנו בידיעה ברורה שנצטרך לעשות פשרות הן בתחום הכלכלי והן בתחום המקצועי, אבל יש לנו בטחון ביכולת שלנו, והרבה רעיונות שנוכל עם הזמן להגשים אותם".

יגאל ורונית חיים ונושמים תיאטרון, ועיסוקיהם מקיפים כמעט את כל האספקטים של ההפקה הבימתית. שניהם רכשו ניסיון בימתי הן במשחק והן בבימוי, והתמחו גם בהרצת הפקות עבור בתי ספר, ישובים החוגגים יובל וכדומה. "ההפקה שעשינו עבור מופע הבר-מצווה של כפר חרוב", אומרת רונית, "הייתה מוצלחת מאוד, והחברים הופתעו מהרמה והליטוש של המופע".

יגאל: "היתרון שלנו הוא שאנו שולטים בכל התחומים הקשורים למופע בימתי. פרט לבימוי, אני מתעסק גם בהקלטות, בהפקה ועריכה של סרטי וידאו, מרכיבים שכיום הם הכרחיים. האופן שבוא אנו עובדים גם חוסך בסופו של דבר לא מעט כסף. באזור המרכז יכולנו להרשות לעצמנו לקחת סכומים נאים על הפקות, והיינו צריכים לדחות לא מעט הצעות בגלל חוסר זמן. כאן אנחנו מתחילים כמובן בקטן, ובסכומים צנועים מאוד, עד שנבנה מחדש את השם והמוניטין.

פאוזה- מרכז תיאטרון ייחודי

בני הזוג אוחנה לא באו לגולן רק בשביל איכות החיים והשקט. הם נושאים עמם גם איזושהי שליחות או לפחות רצון לחולל מפנה בתחום חיי התרבות בפריפריה הצפון מזרחית של מדינת ישראל. את זה הם רוצים להגשים באמצעות הקמת מרכז לאומנויות הבמה, שבו יהיו תיאטרון, אולפן הקלטות ואולפן וידאו. יגאל: "כיום אנחנו עסוקים בעיקר בחיפוש מבנה מתאים בדרום הגולן ליוזמה שלנו. זה צריך להיות מבנה שהוא יהיה אולם ל-150 איש, וחדרים נוספים למרכיבים המשלימים של המרכז. הכוונה היא לבנות מקום שבו יהיה שילוב בין העבודה הקהילתית, והממד התיירותי עסקי. החזון שלנו הוא שאנשים המגיעים לחופשה בגולן, יוכלו לשלב בה גם חוויה תיאטרלית. אם בונים משהו איכותי, אפשר יהיה לשווק אותו במרכז הארץ, ולבנות מוניטין שיגרום לאנשים להחליט שהם מבקרים במקום, עוד לפני שהם יצאו לחופשה.

המרכז החדש אותו יוזמים יגאל ורונית, יקרא 'פאוזה', וזה גם השם המסחרי שלהם. הם מתכננים בו שלל פעילויות של חוגים, סדנאות, וכדומה. רונית: "ברור לנו במרכז כזה לא יוכל להישען רק על האוכלוסייה המקומית, לכן במקביל הוא ישמש גם קבוצות תיאטרון ממרכז הארץ, שמעוניינות לשלב חופשה עם סדנא מרוכזת של כמה ימים. גם אומנים שמעוניינים לבוא ולהקליט, וזקוקים לשקט ולהתנתקות מהלחץ היום-יומי, יוכלו לבוא לכאן, גם ליהנות מהחופשה, וגם ליצור באווירה הקסומה של המקום. אנחנו נשלב את העבודה במרכז עצמו, עם עבודות שנעשה עבור גופים ולקוחות מכל האזור. במרכז הארץ עיקר העבודה שלנו הייתה עם שחקנים מקצועיים. כאן אנחנו פתוחים לאפשרות לעבוד גם עם שחקנים חובבים, ואנו רואים בזה אתגר. אני מאמינה שאוכל למצוא אנשים עם תשוקה לשחק, ולהקים איתם קבוצת תיאטרון. בעבודה עם חובבים העיקר הוא התהליך, החזרות הן הכיף האמיתי ומתרחש תהליך משמעותי של יצירה".

"החזון שלנו נשמע אולי קצת יומרני", אומר יגאל, "אבל אנחנו בהחלט נטועים חזק בקרקע המציאות. ברור לנו שלא ביום אחד נגשים את החלומות שלנו, ובינתיים נעבוד כמובן בכל הפקה שנוכל להשיג, אבל אני מאמין שנוכל לבנות מקום שיש בו איכות וייחוד, וחובבי תיאטרון יהיו מוכנים להגיע אליו גם מרחוק".

להמשך קריאה

מכתב שפורסם במקומון – ממשתתפת בחוג תיאטרון

פסח תשס"ו

"מוצאי שבת. שמונה בערב. הופעה של חוג תיאטרון"

אז ככה, די מוזר לי לשבת ולכתוב. אני בדרך כלל לא מאלה שמתקשרים לרדיו וכותבים לעיתון. זה לא שאין לי מה להגיד, להפך יש לי תמיד המון מה לומר, רק הפחד הזה שלא יבינו אותי נכון, שזה יצא ההפך ממה שהתכוונתי, שיתחרבש, שיתקשקש ש...

מכירים את ההרגשה הזאת, לא?!

אבל כנראה שלפעמים יש דברים שחזקים יותר מהפחד, ויש לי בבטן כמה מילים ומשפטים שמתבשלים שם מאז מוצ"ש האחרון.. אז הנימוק שלי לזה שיש לי אלף ואחת דברים לעשות, אבל במקום יושבת וכותבת, קוראים: "מוצאי שבת. שמונה בערב. חוג תיאטרון."

אני ותיאטרון?! כשניצן העלה את האפשרות הזאת, פערתי זוג עיני עגל ומלמלתי: מי? אני?

לא. מלכת אנגליה- ענה ניצן בחביבות אופיינית.. תראו, החוויה התיאטרלית האחרונה שלי הייתה בפסטיבל עכו. כל השחקנים שם נראו אומללים כמו אבא שלי בתמונות מהחתונה, השחקניות נראו כמו אינדירה גנדי אחרי שלושה סיבובים במכונת כביסה, ובאופן כללי הייתה לי הרגשה שיש שם אוסף של חבר'ה שלא הצליחו לחשוב על דרך מועילה יותר להשתלב בחברה והידרדרו לתיאטרון.

אם זה היה ניסוי חברתי אז צריך לסגור את המעבדה!

אפילו מרלון בנרדו, זכר צדיק לברכה, אמר פעם: " אני לא חושב שתיאטרון הוא אומנות, נכון יש מחזות עם רגעים בלתי נשכחים, אבל גם זונות יכולות להביא רגעים כאלה"..

בקיצור התבשלתי כמה ימים במיץ של עצמי, מצאתי לעצמי את כל התירוצים שבעולם למה לא, ובסוף החלטתי שלאלוהים יש ודאי כוונה מיוחדת, שמעבר לכאן ולעכשיו עבורי..

אז יאללה: קול קורא לי והולכת, חנה סנש מתה מזה, אני מקסימום רק אצא מאוכזבת או מתוסכלת... וכך באומץ ובנחישות שהיו מחבבים אותי אפילו על רפול התייצבתי לפגישה הראשונה של חוג התיאטרון.

בסתר לבי קיוויתי שייקח להם קצת זמן עד שיבינו כי האבות הרוחניים שלי הם: להקת אבבא, אבא הילל סילבר, אבות ישורון, ובעיקר-אבות המזון.. פשוט הייתי בטוחה שאני הולכת למצוא שם צבר של פלצנים רוחניים, שיעשו כל הערב קולות פיתוח קול של חתולה מיוחמת..

סיכום הפגישה הראשונה שלי בחוג: אחרי שעתיים וחצי כמעט של "תיאטרון ללא הפסקה" (לבעלי לחץ דם גבוה מומלץ לפרוש כעת) : יצאתי לאוויר הקר והרגשתי איך כל האיברים הפנימיים שלי משחקים כדורגל מרוב התרגשות, היה-ג....דווווווו...ל!! 

ע.....נ.....ק!!! זו הייתה התאהבות מהירה ובלתי כואבת..

בהיכנסי לאוטו מלמלתי לעצמי I THINK THIS IS THE BEGINNING OF A BEAUTIFUL FRIENDSHIP…

מי שאחראית לפרץ הרגשות הדביק, הקיטשי ויחד עם זאת הקסום והמופלא שמילא אותי באותו ערב, היא-רונית אוחנה- ולמרות שכולנו כאן בקיבוץ מכירים אותה, תרשו לי להוסיף: בחורה מלאה בקסם אישי (כן, כן, הכותבת הזאת משוחדת), עם חן וכריזמה שיכולים להפוך גם כנס של יועצי מס בחולון למיוזיקל שובר קופות.. שמזה שלושה חודשים אחראית פעם בשבוע לצבוע לי את ימי רביעי בצבעים שאי אפשר לכתוב בעיתון.. היא גורמת לי להגיע לדרגת פיזום בלב, ולחיוך ההוא שמרוח לך על הפרצוף כל היום.. (אני כותבת "לי", אבל אני בטוחה שכל אחד מחברי החוג מרגיש ככה, פשוט אלה ההגיגים הפרטיים שלי ואי-אפשר שאחרים סתם יתפרצו לי ככה, פנימה..)

פעם בשבוע אנחנו מתכנסים בחדר סטנדרטי, במתנ"ס סטנדרטי, עם מזרנים כחולים סטנדרטים, מזגן סטנדרטי, ואנשים ומנחה הכי לא סטנדרטים.. במשך שעתיים וחצי כמעט אנחנו בוראים עולם חדש, קסום, מופלא, מפחיד, מצמרר, מצחיק- וכל רגש וגוון אחר של אנושיות שאפשר לחשוב עליו..

במשך שעתיים וחצי אני מרגישה כמו בחורה מאוהבת בת 16, שהאהבה וההתרגשות צובטות לה בבטן וגורמות למוח שלה לעזוב את הגוף לעולמות אחרים.. במשך שעתיים וחצי רונית גורמת לי להדס על בהונות כמו ברישניקוב, ולרחף לגבהים שרק מייקל ג'ורדן מכיר.. בקיצור, חברים- מפגישה לפגישה אני מרגישה איך טבעת האושר הולכת ומתהדקת סביבי, וכל עוד החוג ממשיך נראה לי כי נגזר עלי לחיות את 71 השנים שנותרו לי כשחיוך מטופש מרוח על פרצופי..

בקיצור, אלוהים כנראה באמת אוהב אותי, כי חוץ מזה שהוא נתן לנו את רונית הוא קיבץ בחוג גם עוד עשרה אנשים מופלאים, שאם אפשר היה להפיק נפט מהאנרגיות החיוביות שיש בקבוצה שלנו, סעודיה הייתה בבעיה קשה..

אחד החששות שלי באם להצטרף לחוג הייתה- החומר האנושי.. יענו, משתתפי החוג, חששתי שהם יהיו פלצנים מעופפים כאלה שנמצאים כל חייהם במחזור מתמשך.. או הזן השני של גברים ונשים כבויים כאלה, שיש להם בעיניים מן מבט כזה, חצי מאוכזב מהחיים, חצי מה-זה-כבר-משנה?

כמו מישהו במגלה כי קנה בטעות חלב דל שומן אבל אין לו כוח לחזור ולהחליף את זה..

(היום ברור לי שבכל רמת הגולן גם אם אחפש עם פינצטה לא אמצא סוג כזה של אנשים..)

נראה לי שהחוג הזה הוא הבידורית הפרטית של אלוהים ובגלל זה הוא דאג שהכל יהיה כל כך נכון ומושלם, ושהחיבור בין כולנו יהיה כל כך קסום, חברי, מפרגן ונינוח. בפרפראזה על החיים בארץ, אפשר לומר כי, בכל מפגש נוצר בינינו פוטנציאל פיצוץ בעוצמה הידועה רק לחמאס בעזה..

וכל זה היה רק הספתח למוצאי שבת האחרונה בה העלינו את ההופעה " סדר משפחתי"- שורה של מונולוגים העוסקים במשפחה כל אחת מזווית אחרת. המונולוגים שנבחרו היו מדהימים, חלקם עצובים, חלקם הזויים משהו, חלקם מצחיקים. והמדהים הוא איך בסופו של תהליך כל אחד התחבר באופן מושלם לדמות שהוא בחר עד שהיא נעשתה חלק ממנו.

גם תהליך העבודה על המונולוגים היה מדהים. הסיכוי שרונית תפספס משהו זהה לסיכוי שמוחמד עלי יפסיד בנוק אאוט לגראוצ'ו מרקס...

בהתלה כלום לא הלך לי ובלב כבר רציתי להחזיר ציוד, להגיד יפה שלום וביי, חנה רובינא זה לא אני, הקהל יסתדר גם בלעדיי..

אבל רונית ידעה שההצגה חייבת להימשך והצליחה בכוחות הקסם המיוחדים רק לה, לא רק לגרום לי להשתתף אלא אפילו ליהנות מכך ולרצות שזה לא ייגמר. בקיצור, גם אם חבורה של ישמעאלים תחטוף אותה היא תצליח לארגן אותם לשיר נעמי שמר בציבור.

רונית הצליחה לקחת אחד עשר מונולוגים שונים, שאינם קשורים זה לזה ולארוג אותם ביחד למן שמיכת טלאים קסומה שחיממה והרעידה את הנימים הכי קטנים וחבויים בלב שלנו ושל הקהל.

יותר מכך, היא הצליחה להביא כל אחד מאיתנו לתובנות מדהימות לגבי הדמויות שגילמנו, ואם בהתחלה המונולוג נראה לנו כמו טפלון- שום דבר לא נדבק אליו, הרי שבסוף לא יכולנו להיפרד ממנו.

העבודה שרונית עשתה איתנו הזכירה לי זרע יבש של סביון שעף ברוח, ורוצה להיקלט באדמה, בהתחלה זה לא כל כך הולך לו, הוא קצת מפחד, קצת לא יודע, קצת כואב, אבל בסוף הוא נקלט באדמה, נובט, מתחיל לבצבץ גבעול ירקרק שעולה וצומח ופתאום יש לך שדה מלא בסביונים שנראה כאילו כלום לא עבר עליהם, לא חשש, ולא כאב, ולא פחד ולא תסכול, פשוט סביונים צהובים, יפים שמחממים את הלב של כל מי שרואה אותם.

ככה היינו אנחנו!!!

ההופעה הייתה כולה ללכת ברחוב ולחטט באף בחופשיות (שום פפראצ'י עדיין לא אורב לי בין המכבסה למינישוק..), מכיוון שאני בטוחה שזה רק עניין של זמן עד שיגיעו הפפראצ'ים, אני מנצלת את הזמן עד שיתחילו לזהות אותי ואני מחטטת באף גם כשאין בשביל מה לחטט..

בקיצור חברים, היה טרה טרה ז'ולי, מומלץ לנסות בבית....!!!!!!!!!

נעה ויסברג

להמשך קריאה

מחלקת הנוער טבריה-עמ”ן

רונית אוחנה העבירה סדנאות בנושא תיאטרון במחלקת נוער, היחידה להתנדבות בעיר טבריה.

רונית השתלבה עוד משלב האודישנים שבהם, בחרה כל נער/ה בכובד ראש.

בחנה אותם בכל מיני פאנים אומנותיים.

וכן סיכמה הכל בצורה מסודרת.

לאחר תהליך האודישנים רונית לימדה את בני הנוער משחק, תנועה וכן אימפרוביזציות.

בני הנוער מאוד התחברו אל רונית, הקשיבו ויישמו את כל הערותיה וכן הביקורות שלה.

גם אני וגם שאר צוות המחלקה מאוד התרשמו מהמקצועיות שהיא הפגינה כלפינו והן כלפי הנערים.

רונית השתלבה בקלות בתוך מערך המחלקה, היא מקשיבה דבר שמועיל לכל סובביה.

מאוד התרשמתי מעבודתה של רונית הן בפאן המקצועי והן בפאן האישי שתורם רבות לתחום שבו היא נמצאת.

בתודה מראש:

בר אלפסי בן דקון

רכז מנהיגות והתנדבות

היחידה להתנדבות

להמשך קריאה

רכזת תרבות כפר חרוב- עירית דורון

ליגאל ורונית,

רציתי להודות לכם על הערב הנפלא שהתקיים בשבוע הספר

ועל חוויה מיוחדת במינה באותו ערב של הקראת "הרופא וגרושתו" .

אמנם אני "צרכנית" תרבות מאוד כבדה אבל באופן אישי תאטרון "לא עושה לי את זה" ולכן אני נמנעת בד"כ מהצגות.

לעומת זאת ההקראה של עגנון היה אירוע אחר לחלוטין מבחינתי,

קיבלתי את ש"י עגנון, בעיבוד המקסים של רונית אצלי , בתוך הבית, באינטימיות אך אמיתי כמו שעגנון יכול להיות.

למרות שזו הייתה "רק " הקראה המשחק המצוין גרם לקהל להרגיש כאילו הוא ממש יושב בסלון של בני הזוג ולחוש תחושה אמיתית של חיים אמיתיים. רצינות העבודה, אפילו שזו הקראה בלבד, הייתה ניכרת בהחלט.

בהמשך להצעה של רונית אני מקווה שנמצא את הסידור המתאים להמשיך ולקיים ערבים מסוג זה, כשבכל פעם תתקבץ קבוצה שונה שתהיה שותפה וכך נגדיל את מעגל חובבי ההצגות, ההקראות 

והתאטרון. 

כמו כן אני חושבת שיש מקום לפעילות שכזאת גם ברמה האזורית. כדאי לפנות בעניין לנורית פונדק מנהלת שלוחת בני יהודה של המתנ"ס וענת ברק אחראית התרבות של השלוחה.

בהערכה רבה

עירית דורון

רכזת תרבות- כפר חרוב

להמשך קריאה

המלצה ממפיק האירוע ב”ערוצי תקשורת”

11/1/96

הנושא: המלצה מקצועית- רונית פארי ואלירן כספי.

במסגרת המופע: "עפולה זו כבר אופרה אחרת" מופע אורקולי רב משתתפים אותו הפקתי וביימתי לציון יובל ה-70 לעפולה שהתקיים ב-19.9.95, זכיתי לשיתוף פעולה מקצועי עם הבמאים אלירן כספי ורונית פארי.

הם היו אחראים לעצוב קטעי הקישור, בימוי וכוראוגרפיה של להקת הנוער העירונית.

בעבודתם זו הפגינו אחריות, מסירות וכשרון אומנותי, כמו גם יכולת תקשורת מצוינת עם חברי הלהקה- דבר שתרם להצלחת המופע כולו.

בברכה,

מוטי סנדק - מנהל.

להמשך קריאה

“ארנונים” אגודה לקידום החינוך והתרבות בקהילה

6 יוני 1996

לכבוד,

רונית פארי ואלירן כספי

עמותת ארנונים מביעה לצוות רונית ואלירן את תודתה על הצלחתו על אירוע- יום ירושלים בביה"ס ארנון.

כושר הכתיבה, הבימוי המוצלח, ההקפדה על פרטים והמאמצים הרבים שהשקעתם, הם אלה שהביאו להצלחתו של ערב זה.

אנו שמחים כי נפל בחלקנו להיות אלה שביימתם והפקתם עבורם את האירוע ומקווים שנמשיך כך גם בשנה הבאה.

בכבוד רב,

מאיר וידל

יו"ר עמותת ארנונים.

להמשך קריאה

מעלה גמלא

יוני 2006

 

יגאל שלום רב, 

מושב מעלה גמלא חוגג השנה 30 שנה לעלייתו על הקרקע. במסגרת האירועים החגיגיים שתוכננו לציון שנה זו, הוכרז חג השבועות, הוא חג המשק המסורתי שלנו, כאירוע המרכזי של השנה, אותו החלטנו לקיים ברוב עם והדר, ובדרך שונה מהרגיל, ולכן שכרנו את שירותיך כבמאי.

אשרינו וזכינו. כבמאי- על, הופקדת על "תפירה הרמונית" של כל חלקי האירוע בתזמון מדויק, תוך שימוש בכישרונות המקומיים, ולמעשה, קיבלנו ממך הרבה יותר!

בנועם, בחן ובמקצועיות בלתי מתפשרת ניצחת על המלאכה, תוך הבנה מוחלטת של כל רזי המקצוע: הבימוי, ההפקה, המשחק, המוסיקה, התאורה, ההגברה.. וכל מה שביניהם. סייעת לנו בכתיבה, בהקלטות, בבימוי הקטעים, בעריכתם, בהעמדת המערך הלוגיסטי, בהדרכת השחקים, הזמרים, הרקדנים, הנגנים, אנשי הבמה, המפיקים, המנחים וכל העושים במלאכה.

נדמה היה כאילו היית כאן תמיד. ברגישות ונחישות התחברת לנפשות הפועלות, והתייחסת בכבוד רב למשאבים העומדים לרשותנו.

אנו מבקשים להודות לך על האירוע המרשים, המקצועי, המרגש, המיוחד והיצירתי!

החגיגה שלנו הוכיחה, מעל כל ספק, כי הבחירה בך הייתה בחירה מנצחת!

יגאל, שוב תודה! ולהתראות רק בשמחות!

בהערכה רבה,

אורה שוורצברג

בשם צוות חג ה-30 

וועדת תרבות- מעלה גמלא

להמשך קריאה

ביה”ס אורט גוטמן

13.06.04

יגאל ורונית, תודה על הגמישות ושיתוף הפעולה בכל אירועי מסיבת סיום י"ב.

הייתם חלק, יחד עם ביה"ס, בדינמיות של מערכת החינוך, בהתמודדות ובפתרון בעיות חדשות ובלתי צפויות, כאשר עוסקים עם נוער.

ברצוני להודות בשם צוות המורים, רכזת השכבה והנהלת ביה"ס על היכולת המקצועית שלכם ועל הגמישות שהובילה את השכבה לסיום שונה אך משביע רצון ואיכותי.

ישר כוח! והמשך שיתוף פעולה.

אסנת ליבנה.

מנהלת כללית.

להמשך קריאה

עיתון פנימי בגמלא

קרקס גמלאנו

או:

כמה טוב שיש דבר כזה תיאטרון קהילתי

"חג השלושים" היה בעיני מרגש ומקסים. כמי שהייתה בגמלא גם בחגיגות העשור הראשון (הצנועות יחסית) וגם בחגיגות העשרים (שנחגגו בהדר רב ובהשקעה רגשית עצומה, תוך כדי אי-הוודאות הנוראה על הגולן, והיוו סוג מסוים של התמודדות עם החששות מאימת הפינוי), התפעלתי והתרגשתי מאוד מחגיגת "חג השלושים" לפני שבועיים, והיה לי חשוב לבטא את הרגשתי גם פנים- אל פנים באוזני יוזמי המופע הגדול ומשתתפיו, וגם עכשיו (לבקשת עומרי) על גבי ה"מידף".

אני מניחה שכולנו בגמלא חווים בשנים האחרונות, איש איש בדרכו, את המתיחות הדקה (הבלתי-נמנעת, כנראה) המלווה באופן טבעי את השינויים באופייה של אוכלוסיית המשפחות במושב. העובדה שכיום הריווחיות בחקלאות היא גבולית (בארץ בכלל ובגמלא בפרט), והעובדה שחיי המשפחות שנקלטו כ'לא חקלאיות' אף הם אינם פשוטים בנסיבות הכלכליות של הגולן המרוחק כל כך מן המרכז- הן שתי עובדות ידועות ומורגשות, אני מניחה, אצל כולנו.

אולי זו הסיבה שבערב שבת לפני שבועיים, כאשר היינו כולנו יחד על הדשא הגדול, וחגגנו, תחילה את הטקס המסורתי של חג השבועות ובהמשך, צופים ומשתתפים כאחד, במופע הקצבי, המעניין והמשמעותי לכבוד "חג השלושים", התרגשתי באופן מיוחד. ראשית התרגשתי מריבוי המשתתפים, ובעיקר מריבוי המשתתפים משכונת ההרחבה. במיוחד ריגשה אותי הופעתה האמיצה וההומוריסטית של עינת 'בתפקיד עצמה', והיה לי חשוב לומר לה זאת עוד באותו ערב. אני בטוחה שלי לא היו האומץ וההומור העצמי הנדרשים לכך. (לצערי, אני ביישנית מטבעי בהופעה בפני קהל, ואני מלאת התפעלות והערכה כלפי מי שיש להם הנחישות והאומץ לכך). ההרגשה שלי, לאורך המופע כולו, הייתה שאני אסירת תודה לכל המשתתפים על שביטאו את מה שהיה נכון לבטא. המופע בכללותו, ובשלמות ביצועו, המחיש את המהות היפה והאמיתית של גמלא בעיני. אני מניחה שרבים היו אותו ערב שותפים ולהרגשתי שהמופע ריכז ו'ניקז' ברגישות, בחוכמה ובכישרון- הן של הכתיבה והן של הבימוי והביצוע- את מגוון התופעות היפות בגמלא בצד הקשיים הטבעיים, שכולנו חווים כאן כחלק מן החיים בסוג מסוים של שותפות קהילתית. אין לי ספק שהערב כולו והמופע שבמרכזו נתנו לכולנו, ובעיקר לילדים ולבני-הנוער שחוו 'על בשרם' את ההכנות והחזרות למופע, הרגשה של שותפות ו'גאוות יחידה'.

אני מוכרחה להתוודות ולומר שבשלב ה"שאלון" (שמילאתי בזמנו לבקשת ועדת התרבות וועדת "חג השלושים") לא חשבתי שמוכרחים לציין את חג השלושים 'בגדול'. משום מה נדמה לי ש'שלושים' זה לא משהו כ"כ מיוחד, ואולי לא צריך לעשות 'עניין' לפי שנגיע ל'חמישים'. אני מודה שטעיתי, ולכן מודה – שוב- לכל מי שהתעקש, הגה, תכנן, הוביל, כתב, ביים, הופיע- ובקיצור: השתתף. 

אני מאחלת לכולנו המשך שותפות כזאת ושמחות כאלה גם בשנים הבאות.

נויה.

להמשך קריאה

תיכון מקף בית ירח, מועצה אזורית עמק הירדן

לרונית אוחנה שלום רב,

הנדון: מכתב תודה, היכול לשמש כמכתב המלצה

החופש הגדול בעיצומו, כמעט שלושה חודשים חלפו ממופע סיום י"ב שלנו, ומבחינתי החוויה טרייה וחיה כאילו אך אתמול היתה.

אתחיל מהתוצאה- מופע סיום י"ב כזה לא נראה בעמק הירדן כבר שנים רבות מאוד. המקצועיות הרבה, קטעי המשחק ועשרות התלמידים שהפכו שחקנים, הריקודים המרובים ורבי המשתתפים, קטעי הווידאו הנהדרים ששולבו במופע, השירה , התפאורה- כל אלו היו לעילא ולעילא. קיבלנו המון מחמאות מהורים, מאנשי העמק ומתלמידי שכבות אחרות שצפו...פשוט כיף. אין ספק שכל הללו היו בזכות המקצועיות שלך, ראיית הבמה השלמה וכל שעליה, עבודה עם צוות תאורה והגברה מיומן- כל מה שבמאי טוב מביא עמו להפקה שכזו.

אמשיך בתהליך- דרשנו ממך לא מעט. לשתף תלמידים בכתיבה, לשתף המוני תלמידים במשחק (הרבה מעבר למקובל), להיות קשובה לדרישותינו ולדרישות התלמידים ויחד עם זאת לא לוותר על המקצועיות שלך. התמודדת יחד אתנו, צוות המחנכים, בשאלת החשיבות של התהליך מול התוצר ושני הצדדים נתרמו, כמדומתני, מהדילמות שהועלו.

במהלך עבודה כזו טבעי שיגיעו גם מתחים, ואת הצלחת לתמרן בינינו לבין אנשי המקצוע השונים (כוריאוגרפית, איש מוסיקה, צלם)ולשמור על שפיות ועל מצב רוח בונה.

למרות המתח והרצון בתוצאות לתלמידים היה נעים בחזרות איתך וגם זה חשוב ביותר.

לי באופן אישי, כרכזת חברתית, מחנכת בשכבת י"ב ואחראית מטעם ביה"ס על הפקת האירוע ברור שבלעדייך זה היה נראה לגמרי אחרת, וכל הכבוד לך על כך.

ברצוני לציין את התמיכה המקצועית של יגאל בחזרות האחרונות שהייתה חשובה ואת אולפן ההקלטות המעולה שהיה עבורנו (עבור התלמידים ששרו וגם צוות המורים) חוויה כיפית ביותר.

לכל מי שישאל אמליץ בחום עליך כבמאית ועל פאוזה כחברת הפקות והקלטה.

המוני תודות, ושיהיו ימים טובים לכם ולמשפחה,

רינת בר חיים, 

רכזת חברתית בבית ירח

מחנכת י"ב 2009 תשס"ט

להמשך קריאה

עוזי-מושב בני עטרות

חגיגות ה- 60 למושב בני עטרות

שחקנים זמרים ילדים ונוער...

קשה שלא להתרגש לאור ההצלחה "המדהימה" של כולנו בערב ההוא.

נכון לא מקצוענים אנו ,אך כנראה גם לא קוטלי קנים אנחנו.

ולראיה הרמנו ערב מדהים זאת לפי דברי החברים ודברי הימים,

ולא בלי הרבה קשיים לבטים נסיגות וחזרות.

יתרונות רבים לערב שכזה, בעיקר לתקופה שקדמה לערב המופע עצמו.

המפגש, ההכרות, השיחות אל תוך הלילה עם אותן ואותם שחקנים וזמרים,נוער וילדים,

שכנראה לא היינו פוגשים. הכרויות מעניינות משחקים ובדיחות, קצת זלילה וקצת שתייה

כמובן לא חריפה אך העיקר החוויה.

אך גם למורים המדריכים מגיעות הרבה תודות.

וכל זאת על האימון והאמונה שנתנו בנו, על יכולתנו להיות הצוות המוביל בערב זה.

וראשית לאלון – אשר על המוזיקה בבחירת השירים, העיבוד, הקצב והאיכות - הרבה תודות.

למורן – אשר על התנועה והריקוד, אשר עשתה כל אשר לאל ידה משגת כדי להזיז אותנו הכבדים בצעדי מחול קלילים, תוך כדי סיבובים וכמובן ידיים מתוחות אל על, גוף חזק וראש מורם.

ולה נאמר עכשיו כמילות השיר: אם את רוצה עכשיו לבכות,

לבי נקרע עכשיו פחות ..........

תודות על כל המאמץ.

ולמיכל – רוקמת התחרה, קושרת הקצוות ומאחה את החוטים, מארגנת ודואגת

לתלבושות, לבגדים, למוזיקה ולכובעים וכמובן לנעלים ולסנדלים.

תודה רבה וההנאה כפולה.

וכמובן אחרון, אחרון חביב הלו הוא ידידנו יגאל, אשר לא חסך שבטו מעדר צאן מרעיתו, נזף, לחץ, פרגן וסיבן ולבסוף גם צלח את הרוביקון בהצלחה מרובה, 

עם אנשים לא מנוסים אך פתוחים ומעיזים.

וכמובן אין להקל ראש בהולכי על ארבע מידידיו הטובים של האדם, 

אשר בכל מחיר ניסו ובהצלחה לא מבוטלת, להביא לחזרות את אדונם יקירם ולשמור על לוח זמנים ללא איחורים, למרות הטיסות והחזרות של חלק מהמשתתפים וגם לא החסירו ולו אף חזרה אחת.

חשוב גם לראות את גרעין העתיד של הנערות המרקדות ומקפצות ורוח חיים מכניסות ושלא לדבר על היכולות ורצון המשתתפות.

ושוב איך אפשר ללא אותם הזאטוטים, ילדים נהדרים אשר למרות כל הקשיים, 

השעות המאוחרות וההורים האומללים, גנבו את ההצגה מכל אותם המבוגרים.

ולסיום – חשוב אולי שנמשיך ונעשה ולו גם בתקציב מעושה,

כי חוויה שכזו אינה מתפוגגת ונעלמת במהרה.

תודה על כל מה שעשיתם.

הייתה חוויה מרגשת. 

עוזי.

להמשך קריאה

עמית ותיקי שמעוני-מושב בני עטרות

יגאל שלום!

שמחתי להכיר איש מוכשר כמוך.

היה פשוט גדול, גדול, גדול.

לא היה אחד בכפר שלא הילל ושיבח את המופע, שכמוהו באמת אנשיו לא חוו.

תודה על הכל

מעמית ותיקי

ש מ ע ו נ י

להמשך קריאה

כרמית שמחוני-מושב בני עטרות

יגאל היי!

אני לבטח תופסת אותך באמצע תקופה עמוסת אירועים, וטוב שכך...

מגיע גם לאחרים ליהנות מהיכולות והכישורים שלך כבמאי וכאדם.

כשהתחלנו לחשוב, לעבד ולעבוד על אירוע ה-60 שלנו, הסתכלתי מסביבי וראיתי חבורת אנשים חדורי רצון טוב ומוטיבציה, אולם 

(מה לעשות, חייבים להודות..) - לא מלאי כשרון...

ממש underdog.

נכון שלא הכל הלך חלק, ולא חסרו פעמים בהם חלקנו כמעט הרימו ידיים. אבל מי ש"שרד" הרוויח ובגדול.

אלון, מורן, מיכל, נעה, רונית ובראשם - אתה הצלחתם להביא אותנו לרגע האמת מוכנים ודרוכים למשימה כפי שלא האמנו שיכול להיות.

המופע היה נפלא!! התישבוחות והמחמאות נשמעות "ברחוב" עד היום, כמעט חודש אחרי.

מבחינתי - עשיתם את הלא-יאומן ועל כך תודותיי.

יישר כוח ונתראה בחגיגות ה-70!!

כרמית שמחוני

0577-782432

להמשך קריאה

מוריס אסולין

התרגשתי לראות שיש בכפר חרוב תיאטרון. הרבה זמן לא ראינו פה עבודה כל כך מושקעת מכל הבחינות. מקצועיות של ממש. במה, תפאורה, בימוי, משחק מקצועי.

לראות תיאטרון במסגרת של סיפור זה לא מספק. כדאי לפרוץ לעוד מקומות עם דימיון, להביא את הקהל אל העולם של הסיפור, ופחות להביא את הסיפור כ"סיפור" אל הקהל. נהניתי מהדיוק ומהניקיון והאסתטיות שבמשחק ובבימוי.

אני רואה כאן מקפצה טובה לעתיד. משהו שיכול להביא תרבות אמיתית, משהו שיכול להביא מסר ותוכן לבני הנוער ולחברים.

להמשך קריאה

יאיר ציפורי

נהניתי מאוד מהקהל במפגש הזה, קהל של חילוניים ודתיים. 

היה בזה משהו מאוד חיובי.

בהצגה השתמשו רונית ויגאל באמצעים מאוד פשוטים אבל מתוחכמים. כמו למשל העז, התפאורה המקסימה, הציורים. והסיפורים של ש.י עגנון, מה יש להגיד. סיפורים פשוטים עם הרבה מוסר השכל.

להמשך קריאה

ספרות עברית והשוואתית- אוניברסיטת חיפה

לרונית ולכל השחקנים,

תודה על משחקכם המוצלח ותודה ששיתפתם פעולה עם יוסי כדי להפתיענו בהצגה על סיפור של עגנון.

כל הקהל הגדול שבא לחגוג את יום הולדתי באופן המקורי הזה- נהנה מההצגה והרעיף עליה שבחים.

בוודאי גם קיבלת טלפון מא"ב יהושע שהייתה לו "הברקה" (משונה, אני חייבת להודות, לגבי הרופא) ובוודאי אמר לך אותה בטלפון, שהרי צלצל למחרת כדי לקבל ממני את מספר הטלפון שלך.

תודה לצוות השחקנים אלירן כספי, שוש קסטנברג וחנן רוזן.

בעיקר, את עשית את העבודה והגנת עליה נכון.

שלכם, ניצה בן דב

להמשך קריאה

בית מורשת אצ”ג

שלום רב,

החייתם לנו את סיפורי עגנון במשחק המקסים של יגאל אוחנה ודן סודרי.

הלכנו שבי אחרי הפרוטה, התרגשנו ממעשה העז הפלאית ומהתפאורה היצירתית, ונהנינו כ"כ מהרוח הירושלמית שנשבה ב"מאויב לאוהב".

הצלחתם לא רק למסור את הטקסט העגנוני בנאמנות, אלא גם להעמיק ולהרחיב אותו באמצעות הפרשנות הבימתית המיוחדת שלכם.

אני מודה לכם על חוויה נהדרת בשמי ובשם הקהל הצעיר שגדש את אולם "חכליל" בבית מורשת אצ"ג בירושלים.

אני מאחלת לכם הצלחה רבה והצגות נוספות.

בברכה ובהערכה

חיה ברנס, 

מפיקת "חכליל" בית מורשת אצ"ג

להמשך קריאה

רועי רשקס

המלצה על ההצגה מעשיות ומעשים.

אני שמח להמליץ בפניך על ההצגה מעשיות ומעשים, המבוססת על שלושה מסיפוריו של ש"י עגנון, בבימויה של רונית אוחנה.

ליוויתי את עבודתה של רונית לאורך התהליך כולו.

המחזה מבוים ומשוחק בצניעות, בניקיון, ובעיקר בכבוד גדול לטקסט של עגנון.

הפתרונות הבימתיים אינם פוגעים בטקסט המקורי וכמובן שאינם משנים אותו. 

הם רק מעבים אותו והופכים אותו ליצירה המיועדת לבמה.

התוצאה מענגת משעשעת, עצובה, ומרגשת, כפי שאמורה להיות יצירת תאטרון.

הילדים הנוער והמבוגרים שיצפו בהצגה ייהנו הן מיצירתו של עגנון, משפה עברית עשירה ועמוקה, והן ממופע תאטרון מהנה וקולח.

אני נהניתי מההצגה מעשיות ומעשים יחד עם כל הקהל שישב סביבי.

אני בטוח שגם אתם תיהנו מימנה.

"הפתרונות הבימתיים מעבים את הטקסט העגנוני ... התוצאה מענגת, משעשעת, עצובה ומרגשת, כפי שאמורה להיות יצירת תיאטרון. הקהל שיצפה בהצגה ייהנה הן מיצירתו של עגנון, משפה עברית עשירה ועמוקה, והן ממופע תיאטרון מהנה וקולח..."

להמשך קריאה

חנוך רעים

הנדון: ההצגה "מעשיות ומעשים".

צפיתי בהצגה "מעשיות ומעשים" והתרגשתי. 

זהו תיאטרון חכם שמצליח באמצעים צנועים להגיע הרחק אל תוך ליבנו.

העיבוד והבימוי של רונית אוחנה הם דקדקניים כך שמחד היא אינה מתפשרת על אף תו בשפתו היפיפייה של עגנון, ומאידך פורשת את ההתרחשות בצורה חדה ובהירה.

השחקנים עושים שימוש נרחב בטכניקות שונות של תיאטרון סיפור. הם אינם מניחים לקהל לרגע ויוצרים אינטימיות אמיתית וחמה גם באולמות גדושים.

בשתי מילים - הצגה נפלאה.

חנוך רעים 

מנהל פסטיבל חיפה

להמשך קריאה

זהות יהודית ישראלית בגולן

מכתב תודה

במסגרת תכנית זהות יהודית ישראלית של מועצה אזורית גולן, הזמנו את הצגתכם "מעשיות ומעשים" אל בית הספר נופי גולן.

ההצגה המחיזה בדרך מרתקת ומושכת 3 מתוך סיפוריו של עגנון. לאחר ההצגה קיימתם עם התלמידים דיון מרתק אודות תהליך העבודה על ההצגה ואודות דמותו המיוחדת של עגנון.

הרשמים שלנו ושל המורים והתלמידים היו חיוביים ביותר. ההצגה הייתה מהנה, והעבירה בצורה חזקה מאוד מסרים רבים הקשורים לזהות היהודית ישראלית של כולנו, ומן הבחינה הזאת קלעה בדיוק למטרה.

אנו מקוים שתמשיכו במלאכה החשובה הזאת בעוד מקומות רבים נוספים.

עלו והצליחו

אופיר בן אילוז

זהות יהודית ישראלית בגולן

להמשך קריאה

מושב בני עטרות

לכבוד יגאל אוחנה, פאוזה בית הפקות,

ברצוננו להביע הערכה ותודה. במלאכת מחשבת, ביד אומן הרכבת את פסיפס האוכלוסייה במושבנו.

קולות מן העבר והווה ליוו תהליך שבא לידי ביטוי בכל חזרה ועד השיא ה-מופע!

נטעת בכל אחד מאיתנו את התחושה ותזכורת עדינה בחשיבותה של עבודת צוות, השקעה והכרות מעמיקה-יקרת ערך היא.

הוא-אז, שבעת פלאי עולם נגלו לעניינו: הראייה, השמיעה, הנגיעה, הטעימה, ההרגשה, הצחוק והאהבה שליוו בכל מפגש וחזרה.

על כך אנו מודים לך, כי רואים אנו בכך תחילתה של עשייה קהילתית משותפת ומתמשכת.

המופע- כמוהו כתהילה- עוד רבות ידברו ויספרו בו.

ולך הזכות להוביל בראש צוות פאוזה תהליך יצירה קהילתי זה.

מעומק הלב הברכה והתודה

צוות ארגון חגיגות ה-60

להמשך קריאה
חברת קידום אתרים מקצועית ואיכותית חברת קידום אתרים
יצירת קשר: